זה מה שקרה עם סיפורו של יונה הנביא. שהותו בבטן הלוויתן מסמלת את האירועים שהתרחשו כמה מאות שנים מאוחר יותר עם ישוע המשיח, או ליתר דיוק, זה היה סמל של שהות ישוע הנוצרי בבטן המערה והתחייה שלו בסופה.

לא רק בברית הישנה אנו פוגשים את אזכור העיר יפו. בברית החדשה  העיר הזו ממלאת תפקיד חשוב מאוד.

עם זאת, לפני שנדבר על אזכורה, נחזור לדבר על ספירה הנוצרית. אנו סופרים את השנים שלנו ממולד ישו, שקרה, בהתאמה, בתחילת השנה הראשונה של תקופתנו.

ואז ישו חי והטיף במשך 33 שנים, וכתוצאה מכך, מת בירושלים, על הצלב בגיל 33. כפי שאנו יודעים מברית החדשה, לאחר המוות ותחיית המתים, ישוע עלה לשמים.

לפני עלייתו, הוא מסר לידי השליח פטרוס את המפתחות למלכות השמים, בדיוק כמו גם את תפקיד יורשו והשליח הראשי. ההכרה בבכורה של פטרוס התרחשה בצפון ישראל המודרנית, ליד העיר, שנקראה אז קיסריה פיליפי. אז טיילו השליחים בעיקר בגליל.

לאחר מות ישוע המשיכו השליחים בפעילותם והסתובבו בארץ הקודש ונשאו את תורתו של ישוע ועשו ניסים.

תוך שנים ספורות התפרסם פיטר בארצות אלו ואין זה מפתיע שכאשר אחת הבנות מתה בעיר יפו, הוריה של בתם היחידה, שבורי לב, שלחו לבקש את פיטר בתקווה שיחזיר את בתם.

וכך קרה, הגיע פטר לעיר יפו והחיה את הילדה. בהמשך, לזכר הנס הזה, תוקם בעיר הכנסייה הרוסית האורתודוקסית של פטרוס הקדוש והחסידה טביתה.

לאחר השמחה על תחיית הילדה, החליט פטרוס ללון שם, ביפו, בביתו של סמיון הבורסקאי. ובאותו לילה, כפי שמספר לנו התנ"ך, הוא רואה חלום שבו מלאך ה' מבקר אותו, ובידיו סדין שבו חיות שונות, כשרות ולא כשרות. מלאך אומר לפיטר לאכול את החיות האלה. אולם פטרוס לא יכול להסכים, כי הוא יהודי, כמו שאר השליחים, והאמונה היהודית כרוכה בשמירת כשרות וזו אחת המצוות היסודיות.

אבל המלאך מתעקש על עצמו ואומר שאלוהים בעצמו ניקה את החיות האלה, אז זה לא לפטרוס להחליט מה כשר ומה לא. זה מעיר את פטרוס.

החלום הזה רודף אותו ופיטר חושב על המשמעות של זה. בינתיים מגיעים שליחים משר המאה הרומאי קורנליוס, שמזמין את פטרוס לביתו בקיסריה. וכתוצאה מלילה ללא שינה, השליח מגיע למסקנה שעם החלום הזה אלוהים מאפשר לפטרוס לקבל לא רק יהודים, אלא גם רומאים, עובדי אלילים, לנצרות.

חשוב להבין כאן שעד לנקודה זו בשנת 49 לספירה, הנצרות הייתה כת יהודית שקיבלה רק יהודים. ובהחלטה לקבל את הרומאים האליליים לנצרות, פטרוס מוביל לא רק לתקופה חדשה, אלא לתחילתה של דת חדשה, שמאותו רגע אינה כלולה עוד בחיק היהדות, שכן באותם ימים מי ש לא שמר את מצוות הכשרות לא יכול להיות יהודי.

אז מסתבר שיפו היא עיר שבה הנצרות נפרדת מהיהדות והולכת בדרכה. ובזכות פטרוס, היא מתפשטת דרך קיסריה היישר לרומא, בירת האימפריה הרומית, כדי להפוך לדת עולמית חדשה בעוד שלוש מאות שנים.

לזכר האירועים הללו ביפו יש את כנסיית פטרוס הקדוש, כאשר המסבח פונה לכיוון רומא, אליה הלך פטרוס לפני מאות רבות של שנים.

אבל בטיולים שלי ברחבי יפו אנחנו בהחלט מתוודעים למקומות האייקוניים האלה, ואני מספר את אלה ועוד הרבה סיפורים מעניינים לא פחות.